הסדנא לאמנות, מכון כרם
אתי אברג'יל
קפסולות של יצירה - ימי בידוד
התערוכה של הסדנא לאמנות השנה היא אתגר מיוחד במינו וחדש עבורנו – תערוכה מקוונת, צורה וירטואלית של חשיפה. בניגוד למסורת התערוכות החומריות בהן הצבנו יצירות בחללים השונים בבניין כרם נאלצנו השנה להסתגל במהירות הבזק לאופן התצוגה הרווח כיום בעולם האמנות – ובנינו אתר השואף להתחקות אחר תחושת החלל האמיתי, לדמות את המפגש הבלתי אמצעי עם היצירה.
הצופה מוזמן לשוטט באתר התערוכה לעולמות התוכן, ולהחשף לעולם הדימוייים והשפות האמנותיות של המשתתפים בתערוכה.
עם תחילת סמס ב נכנסה הקורונה למרחב היצירה, החל הסגר והבידוד החברתי, מה שהוביל לשינוי עצום באופן העבודה. בימי הבידוד לא התאפשרה עבודת הסדנא בחלל כרם, כמו בכל המערכת עברנו בהדרגה להוראה מרחוק, למפגשי זום מלווים בהגשות און-ליין בווטאסאפ, בנינו שפה אחרת של תקשורת ואפשרות להמשך יצירה בתנאי בית.
הנחיות הזום התנהלו כשיעורים קבוצתיים וכהנחיות אישיות ולוו במצגות ויצירות עכשוויות מכוננות שעוסקות במצב העולם, בקונפליקטים ברחבי הגלובוס, בעתיד העולם, בעידן ההתחממות והאתרופוקן, באפידמיה, בבידוד, אבל גם בטקסי ריפוי ותיקון עולם, באופציות אוטופיות לחיים בעולם מקביל, בכסות לבוש ובגד, ברוח הזמן, על מאפייניה היומיומיים, לצד המשך חקר עצמי.
ניסינו בכל דרך למלא את ההעדר של האוביקט החומרי. לנטרל את הניכור והריחוק של מסכי הזום והווטסאפ. לבקע את הפונקטום של הצילום, לחדור לרוח היצירה מבעד ולמרות כל המיסוכים והחוויה של ריחוק וירטואלי, סינטתי ככל שיהיה. באמצעות המשך עבודה אינטנסיבית ושימוש מסיבי בתיווך של הצילום והתיעוד הצילומי של יצירות ותהליכי יצירה ניסינו להמשיך את המהלך גם אם הוא קיבל תפנית וספח אליו תגובות לחוויית הבידוד בימי הסגר.
הסטודנטים התבקשו לתעד ולצלם את היצירות, עם כל מה שהיה זמין ואפשר ביטוי חזותי. רצפים רבים של צילומים באים לפצות על העדר של האובייקט האמנותי החומרי.
בכל שבוע קיבלו הסטודנטים תרגילים ונאלצו לאלתר ולעבוד עם כל אמצעי שיש להם בבית, הם התבקשו למתוח את הגבולות ולהגיב לנושאים בכל דרך אפשרית. להמציא, ולהגדיר מחדש בכל עבודה את האמצעים ליצירה. כך נוצרו מיצבים אישיים מרתקים המשתמשים בחפצים מחיי היומיום, באלמנטים צמחיים ובוטניים מן הטבע, הקרוב, עבודות שנעשו בטווח 100 מטר מהבית, בגינות ובחצרות, סרטי וידיאו שצולמו בחלל הביתי הסגור של החדר, מתוך התבוננות בסביבה הביתית הקרובה, בדמויות קרובות, בדינמיקות משפחתיות, במרחב של הדמיון וההדמיה, תוך מבטים מן החלון, מן הפנים אל החוץ. הבית הפך למרחב של יצירה כמעט בדומה למהות של הסטודיו עבור האמן בחיי היומיום הסדירים. נדמה היה כאילו כל העולם חי בתוך סטודיו, מותח את גבולות הביטוי שלו. ימי הבידוד והסגר הפכו למקדם יצירה וריכוז, לקפסולה של התבוננות פנימית.
התערוכה ערוכה כרצף של תערוכות, לכל יוצר יש דף שהוא חלל משלו, בו ערכנו את החומרים שבחר להציג.
היצירות מעידות על תשוקה רבה ועל מחויבות עמוקה של משתתפי הסדנא, אצל כל המשתתפים ניתן לזהות את סימני הדרך והמסע אליו יצאנו בתחילת שנת הלימודים, ואצל כולם ניתן לזהות את השינוי ואת התובנות, הפנמה של תרגילים ושיחות, את הרחבת הגבולות והניסיונות הרבים על מנת לגבש את האמירה.
התערוכה הנוכחית גדושה ברגעי התבוננות אל העולם, אל האחר, אל הזולת, אל הטבע, הגלובוס והחברה. העבודות עובדות בראש וראשונה כביטוי אמנותי ומבעדן ניתן למתוח צירים של התיחסות לנושאים רחבים במרחב התרבותי החברתי והאישי.
לכל אחד מהסטודנטים בקבוצה קול אישי ושפה אישית שהלכו והתעצמו באופן מיוחד דווקא בימי הבידוד ימי ההתבוננות והעבודה העצמית. עבודות רבות יצאו מתוך תרגילים שנלמדו בקורס, והתפתחו כנארטיבים מסועפים עברו גלגולים וואריאציות שונות במהלך השנה. נושאים העוסקים במקורות השראה ובהשפעות של תרבויות ומסורות אוטוביוגרפיות דיוקנאות של דמויות קרובות, מעוררות השראה, יחסי גומלין בין דמויות, תיאורי מקומות, חדרים ומראי מקום מנטליים מכוננים, נופי ילדות ונעורים, המקום הישראלי הסוביקטיבי של כל משתתף, עבודות המתיחסות לתרבות חומרית ורוחנית כאחד, לרהיטים ודימויים ספרותיים, להשראות מעולם המוסיקה, הקולנוע, הטקסטים, מלאכות, וכל מקור השראה המאפשר ביטוי של נארטיב אישי.
תודה למנהלת כרם ענבר גלילי שכטר על התמיכה בקורס הזה, ולכל צוות כרם שללא עזרתם לא היינו צולחים את קשיי התקופה. תודה מיוחדת לדאנה טנהאוזר שביצעה עבורנו את האתר. ומעל הכל תודה אישית מקרב לב לכל אחד מהסטודנטים הנפלאים בקבוצה המיוחדת הזו. אנשים יפים רגישים ומחויבים, ויוצרים מרגשים כל אחד בדרכו.
אתי אברגיל,
מנחת הסדנא