זמן אמיתי/ חניתה אילן

 

המיצב זמן אמיתי הוא ציור של שמים מוצב על גג הסטודיו שלי, כשמאחוריו פרושים הים והשמים של העיר תל אביב. ההצבה על גג הסטודיו מטשטשת את ההפרדה המסורתית בין העבודה הגמורה, מוצר הסטודיו, לבין מרחב העבודה עצמו. כך שאי אפשר שלא לחשוב על המיצב כהמשכו של הסטודיו ועל הסטודיו כחלק מן המיצב. הרעיון להצבה החל במהלך לימודי תעודת הוראה במכון כרם, בקורס לאמנות עכשווית בהנחיית האמנית אתי אברג'יל. העבודה, שהחלה כתרגיל רעיוני במהלך הקורס, המשיכה כעבודת אמנות עם חיים משל עצמה ובאופן דומה גם ההפרדה בין תרגיל ובין עבודה טושטשה.

ביחס לסטודיו, הצבתו של הציור על הגג היא גם אקט של פרידה. בתוך מספר חודשים מהצבת הציור על הגג תכננתי לעזוב את הסטודיו, הממוקם בבניין ישן ברחוב אילת 22 בתל אביב שמיועד להריסה. הציור, שקובע לגג במסגרת ברזל על ידי הקבלן של הבניין, מיועד להישאר שם חשוף לשינויי מזג האוויר עד להריסה העתידית המתוכננת. 

הציור תלוי על קיר של מעין מבנה קטן שניצב על הגג; חלל ביניים, שמצד אחד הוא חלק מהבניין, אך מצד שני אינו לגמרי שייך לפנים שלו. הקיר עצמו מכוסה גרפיטי ובבסיסו נפגש עם יריעות אספלט בקו תפר מרוח בחומר איטום לבן. המריחות הלבנות בתחתית הקיר מהדהדות את משיכות המכחול הרחבות שמרכיבות את דימוי השמיים המעוננים.

בהיותו דימוי של שמיים, הציור מפר את החלוקה הברורה בין העיר הבנויה לשמיים. קו הגבול האופקי של הגג, ולמעשה כל ה Sky Line הנראה לעין, משובש על ידי זליגה של השמיים אל המבנה, כאילו נוצר מעין כיס אוויר או חור בבטון שדרכו נראה הרקע. כך הציור מהווה מעין פיקסל כחול, שמשנה את המרחב הפיזי, והופך את המיצב למקום. העבודה, שעל רקע קיר גלריה לבן הייתה יכול להיתפס כמופשטת, מקבלת נופך פיגורטיבי על רקע השמיים עצמם, והופכת דווקא אותם למופשטים; הפיקסל מכיל בתוכו יותר מידע מהדימוי השלם ממנו הוא לקוח לכאורה. 

 

זמן קצר לאחר שהצבתי את העבודה עזבתי לא רק את הסטודיו אלא גם הפסקתי את הלימודים בכרם באופן זמני. עומס ההתחייבויות של הלימודים, במקביל לעבודתי כאומנית ובהוראה לא התאפשרו יחד באותה תקופה. אך המיצב נשאר על הגג ובמהלך הזמן שבתי לבקר ולתעד את השתנותו של מול שינויי מזג האוויר, כיצד הבד מתחיל להיפרד מהמסגרת אליה הוא מתוח ולאט לאט השוליים הלבנים הצדדים נגלים גם בחזית הציור, אבק הבנייה שנערם על פני שטח הציור בעקבות קצב ההתחדשות העירונית סביבו וגם הופעה אלמונית של גרפיטי גרפי יפיפה על פני הענן שלא הצליח לשרוד על משטח השמן העבה של הציור.

 

לאחר שלוש שנים בהם היה מוצב הציור על הגג, טיפס אל הגג אחד האמנים ששכרו סטודיו בבניין וקפץ אל מותו. האמן היה איש אהוב ומוערך בקומפלקס הזה ברחוב אילת 22 ולצערי שמעתי על מותו הטרגי רק לאחר שהגעתי לבקר את העבודה על הגג. תקנות וועד הבניין השתנו ומאותו רגע לא ניתן לעלות עוד לגג ללא אישור מיוחד וללא ליווי של אבטחה מטעם וועד הבניין. 

 

כעת העבודה נשקפת רק מחלונות מגדלי הדירות הגבוהים החדשים המקיפים את הבניין הישן. בנייני פאר אלו, הנראים עדיין זרים בסביבה התעשייתית של דרום תל אביב, סוגרים על הבניין הישן. יכול להיות שמבטם של דייריהם, או של אורחים מזדמנים, ייתקל בציור השמיים, ישקיף עליו מלמעלה, במעין היפוך אופקי המזכיר את יהירותו של איקרוס, שבו משקיפים על השמיים מלמעלה, במקום להרים אליהם את המבט.