יום בהיר אחד הלכתי עם ילדיי לביקור ברפת , הרפתן הראה בגאווה כיצד מתבצעות המלטות ובדיוק הגיע שלב שבו ניתקו את העגל מאימו . האמא והעגל צרחו והעגל הובל לכלוב קטן ונפרד משאר הפרות. היה זה מחזה קשה . הלכתי עם התמונה הזאת בראש זמן מה .

כעבור תקופה מסויימת פגשתי תמונה של גן "חיות אנושי" ובו ילדה שחורה בבלגיה של שנות ה60  בתוך כלוב מגודר ואנשים לבנים מסתובבים וצופים להנאתם ב"חיות" . התמונה הזאת היתה כלכך חזקה  שהובילה אותי למחשבה שאותם אנשים שחורים , כמו בעלי החיים זוכים לאותו היחס רק כי בעיניי אותם אנשים הם נחשבים יצורים נחותים וזאת למרות שיש להם רגשות , ורצונות ומחשבות כמו לאותם אנשים הרואים בהם נחותים.

הארועים בשבועות האחרונים בארה"ב הציפו וחיזקו שוב את מחשבותיי ודעותיי בנושא . all lives matter .

מכאן הגיע הרעיון לתערוכה שבה אנסה להעביר את החוויות של בעלי החיים מנקודת מבט של האדם . היפוך תפקידים הבא להמחיש את החוויה של בעל החיים בתוך כלוב או במילים אחרות לשים מראה מול פניו של האדם . 

כולנו אוהבים בעלי חיים אבל לא רגישים לסבל , לרגשות ולזכויות של בעלי החיים . 

גם הפרה אמא ושלוקחים לאמא את ילדה זה כואב!

אני רואה ביחס שבין בני אדם לבעלי החיים זיקה ליחס בין בני אדם , כמו בדוגמא שבין לבנים לשחורים.